ת"א 66085-02-18

תקציר

התובע, שסבל מבעיות שיניים, פנה לנתבע, רופא שיניים, לקבלת טיפול. התובעת טענה כי הנתבע טיפל בה ברשלנות וגרם להידרדרות נוספת בשיניה, והגישה תביעה בגין רשלנות שיניים שלוש שנים לאחר סיום הטיפול, תוך שהיא תובעת פיצויים כספיים בגין עלות הטיפול העתידי והכאב והסבל, ותובעת פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלה. מנגד, הנתבעת הכחישה כי התייחסה לתובע וטענה כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, קיבל את תביעתה והורה לנתבע לפצות אותה. השופטת מצאה כי הנתבע אכן טיפל בתובע ולא ניהל רישומי שיניים כנדרש בחוק, מה שיצר עמימות שפעלה נגדו. השופט קיבל גם את טענת התובע כי הטיפול שקיבל הנתבע היה רשלני, וציין כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט תומכת במסקנה זו. כמו כן, השופטת קבעה כי היגיינת הפה הלקויה של התובעת תרמה לכישלון הטיפול אך לא היוותה אשם תורם שיפחית את הפיצוי שלה, שכן הנזק נגרם בעיקר מרשלנות הנתבעת. באשר לנזקים כספיים, פסק בית המשפט לתובעת 79,000 ₪, המייצגים את עלות הטיפול לשיקום בריאות השיניים שלה, כפי שהמליץ המומחה שמונה על ידי בית המשפט. סכום זה לא כלל עלויות טיפול עתידיות, שכן הן לא היו קשורות לרשלנות הנתבעת. בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 30,000 ₪, בהתחשב בהיקף הטיפול הרשלני והשפעתו היומיומית על חיי התובע. עוד ציינה השופטת כי הפיצוי בגין נזקים כספיים כבר שיקף יחס מיטיב יותר מזה שקיבל התובע במקור. לבסוף, השופט דחה את התביעה לפגיעה באוטונומיה, שכן מדובר בכפל פיצויים. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 109,000 ₪, בצירוף 22,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-7,500 ₪ הוצאות, שניהם צמודים לפסק הדין וישולמו תוך 30 יום.