ע"ע 8536-01-20

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ערעור על הכרה בוותק לצורך קידום בדרגה** **הקדמה** פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה עוסק בערעור שהוגש על ידי מוחמד חטיב (להלן: "המערער") כנגד מדינת ישראל (להלן: "המשיבה"). הערעור נוגע לדחיית תביעתו של המערער בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אשר דחה את בקשתו להכיר בוותק שצבר בתפקידו כפקיד סעד כצבר ניסיון משפטי, המקנה לו זכאות לעליית דרגה בדרגה א2 בדירוג המשפטנים, מכוח הוראה ספציפית בתקשי"ר (תקנון שירות המדינה). **השאלה המשפטית העיקרית** השאלה המרכזית הניצבת בפני בית הדין הארצי לעבודה היא האם ניתן לפרש את ההוראה הרלוונטית בתקשי"ר באופן המאפשר להכיר בתקופת שירותו של המערער כפקיד סעד כניסיון משפטי לעניין קידומו בדרגה, למרות שהתפקיד אינו מופיע באופן מפורש ברשימת התפקידים המזכים בניסיון משפטי. **הוראת התקשי"ר הרלוונטית** ההוראה המדוברת, סעיף 11.131(ד)(3)(ב) לתקשי"ר, מגדירה את התנאים לצבירת ניסיון משפטי לצורך קידום דרגה. בית הדין האזורי (וקביעותיו אושרו על ידי בית הדין הארצי) התייחס לנוסח הרלוונטי של הוראה זו. **ניתוח בית הדין הארצי לעבודה** בית הדין הארצי לעבודה, בראשות סגן הנשיא אילן איטח, קיבל את החלטת בית הדין האזורי לדחות את הערעור. להלן פירוט הטענות וההנמקות: 1. **עמדת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי סבר כי דין הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר, כפי שנעשה מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. משמעות הדבר היא כי בית הדין הארצי אימץ את הנמקותיו של בית הדין האזורי, והוסיף עליהן את הדברים הבאים: * **פרשנות ההוראה:** אף אם נניח, לצורך הדיון, כי תת-סעיף ב' להוראה, בנוסחו הרלוונטי, אינו מהווה רשימה סגורה (כלומר, ייתכנו תפקידים נוספים מלבד אלו שפורטו במפורש, שניתן להכיר בהם כניסיון משפטי), עדיין יש לבחון את הדמיון המהותי בין התפקידים. * **סעיף 7 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981:** בית הדין הפנה לסעיף 7 לחוק הפרשנות, אשר קובע כי כאשר תכליתה של הוראה היא למנות דוגמאות, הרי שיש לפרש אותה בהתאם למכנה המשותף או למהות המשותפת של הדוגמאות. במקרה זה, התפקידים המפורטים ברישא להוראה (תובע צבאי, תובע משטרתי, או נציג היועץ המשפטי לממשלה המופיע במשפטים) הם תפקידים בעלי אופי משפטי מובהק, הכוללים ייצוג, הופעה בפני בתי משפט, ועיסוק ישיר בסוגיות משפטיות. * **חוסר דמיון מהותי:** בית הדין קבע, בהתבסס על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי (המקובלות עליו), כי תפקידו של המערער כפקיד סעד אינו עונה על המאפיינים המהותיים של התפקידים שפורטו ברישא להוראה. כלומר, אין דמיון מהותי דיו בין עיסוקו של פקיד סעד לבין עיסוקם של תובעים או נציגי היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנדרש לצורך הכרה בניסיון משפטי. 2. **היעדר חידוש משפטי מהותי:** פסק הדין אינו מציג חידוש משפטי פורץ דרך, אלא מהווה יישום של עקרונות פרשנות משפטית מקובלים, ובפרט את עקרון הפרשנות התכליתית ואת העיקרון המנחה כי יש להשוות תפקידים "דומים" לתפקידים המנויים במפורש על פי מהותם. **תוצאת פסק הדין** * **דחיית הערעור:** הערעור נדחה במלואו. * **הוצאות:** המערער חויב לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. **הערות נוספות** * **ההחלטה בשבתו הרכב מלא:** פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של בית הדין הארצי, הכולל שני שופטים ונציגי ציבור משני הצדדים (עובדים ומעסיקים), מה שמדגיש את חשיבות הדיון. * **אימוץ הקביעות העובדתיות:** בית הדין הארצי אימץ את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, אשר היוו בסיס להחלטה. הדבר מדגיש את חשיבותה של ההכרעה העובדתית הראשונית. **סיכום** פסק הדין קובע כי תפקיד פקיד סעד, גם אם הוא עשוי לכלול אלמנטים של טיפול במקרים מורכבים, אינו דומה במהותו לתפקידים בעלי אופי משפטי מובהק, כגון תובע צבאי או משטרתי, לצורך הכרה בוותק כמקנה ניסיון משפטי על פי הוראות התקשי"ר. ההחלטה מבוססת על פרשנות מצמצמת של ההוראה הרלוונטית, תוך יישום עקרונות פרשנות משפטית מקובלים.