תלה"מ 31507-11-18

תקציר

בית המשפט קבע כי בקשת התובע להפחית את דמי המזונות ששולמו לגרושתו לאחר גירושיהם לא עמדה בתנאים הנדרשים להפחתה זו. בפסק הדין נקבע כי לא חל שינוי מהותי במצבה הכלכלי של התובעת מאז נחתם הסכם הגירושין, ובכל מקרה כל שינוי לרעה לא היה בלתי צפוי. נהפוך הוא, בית המשפט מצא כי מצבה הכלכלי של התובעת השתפר מאז חתימת ההסכם. בנוסף, מצא בית המשפט כי התובע לא פעל בתום לב בהגשת התביעה, ולא הציג את כל הכנסותיו ונכסיו באופן ברור ושקוף. עוד ציין בית המשפט כי הסכם הגירושין בין הצדדים הוא הסכם כולל, ויש להתייחס אליו כמכלול, ולא רק להסכם המזונות בלבד. לפיכך נלקחו בחשבון גם ויתורים והסדרים אחרים שנעשו על ידי שני הצדדים במהלך הגירושין. בית המשפט הגיע למסקנה כי מצבה הכלכלי של הנתבעת היה חלש משמעותית מזה של התובעת, וכי אין הצדקה לשנות את סכום המזונות. יתר על כן, הארכת זכויות הראייה של התובע עם ילדיו לא נחשבה לשינוי נסיבות מספיק כדי להצדיק הפחתת מזונות, מה גם שהילדים שהו זמן רב יותר עם האם מאשר עם האב, והאם נשאה בהוצאות גדולות יותר עבור הילדים. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 35,000 ₪ בתוך 30 יום.