ה"פ 39207-07-19

תקציר

המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין המצהיר על התיישנות חובם לרשות, אשר ימנע ממנה להמשיך בהליכי גבייה. אמנם זכות זו אינה שנויה במחלוקת, אך נסיבותיו הספציפיות של המבקש מוטלות בספק. המחלוקת המרכזית היא האם נודע למבקש על הליכי הגבייה שפתחה הרשות בעקבות גזר הדין שנגזר עליו בשנת 2004 בגין 44 סעיפים של אי הגשת דוחות מע"מ. המבקש טוען כי הם לא היו, ולכן תקופת ההתיישנות צריכה להיות לטובתם. המשיב, לעומת זאת, הציג ראיות לפעולות גבייה מרובות, לרבות דרישות תשלום שנשלחו לכתובות הידועות של המבקש. על פי החוק, שליחת דרישות אלה מאפסת את תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצדד במשיב ומציין כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח היעדר הליכי גבייה פעילים. יתר על כן, חזקה על פעולות הרשות כי בוצעו כדין, והמבקש לא הצליח לסתור חזקה זו. משכך, דוחה בית המשפט את העתירה, מבטל כל צו מניעה זמני ומורה למבקש לפצות את המשיב בגין הוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה שומר למעשה על יכולתה של הרשות להמשיך ולגבות את החוב.