ת"א 51130-11-14

תקציר

התובע, שזוהה בטעות כחייב, תבע את הנתבע בגין רשלנות ולשון הרע לאחר שהנתבע פתח נגדו בהליכים משפטיים ופתח נגדו שני תיקי הוצאה לפועל, שהובילו לעיקול חשבונות הבנק שלו. בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל בניהול ההליכים מבלי לוודא את זהותו הנכונה של החייב וכי פרסום צו העיקול מהווה לשון הרע. נמצא כי הנתבע פתח כנגד התובע שני תיקי הוצאה לפועל, הממוספרים 20-03114-11-9 ו-01-70520-14-2, לרבות הטלת עיקול על חשבון הבנק של התובע. בית המשפט ייחס רשלנות לעורכי הדין של הנתבעת, שלא נקטו את הזהירות המצופה מהם כלפי התובע, צד שלישי בתיק. הימנעותם של עורכי הדין מלוודא את נכונות פרטי החייב, במיוחד בטרם נקטו בפעולות דרסטיות, נמצאה כגורם לנזק שנגרם לתובע. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעת התובע לנזק כספי, שכן היא לא נתמכה בראיות. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בגין הפגיעה בשמו הטוב ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב רשלנות הנתבעים ולשון הרע. התביעה התקבלה בחלקה, והנתבעת ועורכי דינה חויבו לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪, שיחולקו בהתאם להתחייבויותיהם. לנתבעת הוטלו 20% מהתשלום, ואילו עורכי דינה נשאו ב-80% הנותרים שהתחלקו ביניהם על פי מידת אחריותם. הנתבעת ועורכי דינה חויבו לשאת גם בשכר טרחת עורכי הדין של התובעת ובהוצאותיה.