בש"פ 496/89

תקציר

החלטת בית המשפט העליון במקרה זה מהווה תקדים לפרשנות חוק סדר הדין הפלילי ולנסיבות בהן ניתן לעצור אדם המואשם בעבירות אלימות לפני משפטו. בית המשפט קבע כי סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבית משפט להורות על מעצרו של נאשם בעבירות אלימות, בין אם שחרורו מסכן במישרין את שלום הציבור. חומרת העבירה עצמה היא סיבה מספקת לעצור את הנאשם. פרשנות זו של החוק מתבססת על נוסחו של סעיף 21א(א)(2) שאין משמעותו כי הוא מוגבל למקרים בהם קיים סיכון שהנאשם יבצע את אותה עבירה לפני תום המשפט. בנוסף, סעיף זה נתמך על ידי סעיף 21א(ד), המכיר באפשרות לעצור נאשם בשל חומרת העבירה בה הואשם. עוד הדגיש בית המשפט כי סיכון חייהם של חפים מפשע באמצעות יידוי חפצים לעבר כלי רכב נוסעים הפך לסוגיה חמורה במדינה, ונדרשים אמצעים מחמירים למאבק בתופעה. משכך, התקבל הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בערבות, והותר על מעצרו של המשיב עד תום הליכי המשפט.