עפ"ת 28330-11-10

תקציר

המערער הורשע בעבירת התנועה של חריגה מהמהירות המותרת ונגזר עליו על ידי בית המשפט לתעבורה בחיפה קנס ופסילת רישיון נהיגה על תנאי בינואר 2010, במסגרת הסדר טיעון. לאחר שרשות הרישוי החליטה לפסול את המערער על פי שיטת ניקוד חדשה באוקטובר 2010, ניסה המערער לערער על החלטת בית המשפט לתעבורה, בטענה כי תמרור המהירות המותרת לא הופעל ביום בו חרג מהמותר. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת המערער, ועל החלטה זו הוגש ערעור. שופט הערעור קבע כי למערער אין זכות לערער על ההרשעה המקורית שכן מדובר בפסק דין חלוט, והבקשה לבית המשפט לתעבורה הייתה צריכה להיות בקשה להארכת מועד לערעור, שלא הוגשה בתוך 45 הימים הנדרשים. יתר על כן, לערעור לא היה סיכוי להצליח שכן המערער הודה באישומים ולא סביר שתינתן הארכת זמן. השופט הדגיש את חוסר תחולת המשפט המנהלי על מקרים כאלה וציין את השימוש לרעה בהליך השיפוטי, שעלול להסתיים בהגשת כתבי אישום בגין גרימת הטרדה ואי נוחות. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות. השופט שקל גם האם על גוף מוסמך לסנן תיקים מסוימים לפני קבלת ערעור, והחליט להעביר את פסק הדין לעיון חוזר.