ע"א 40985-03-11

תקציר

פסק הדין הוא לטובת הרוכשים במובן זה שהערעור על תביעתם מוחזר לבית משפט השלום לצורך קביעת שיעורי הפיצויים שישולמו להם על ידי חברת הבנייה בנוסף לפסק הדין הקיים. הרוכשים רכשו דירת ארבעה חדרים אך קיבלו חדרים שגודלם היה מתחת לדרישת המינימום החוקית, והפכו אותה למעשה לדירת שני חדרים. ליקוי בניה זה מפחית משמעותית את ערך הדירה ומהווה ירידה בשימוש השוטף והעתידי בחדרים. בית המשפט מורה להחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר על מנת לחשב את ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהשינוי בגודל החדר ולקבוע את הפיצוי ההולם, אשר לא חושב על פי חוות דעת המומחה ששימשה בסיס למסקנותיו של בית המשפט קמא. הרוכשים זכאים גם לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב העיכוב במסירת הדירה, שחברת הבנייה חויבה למסור בתוך 24 חודשים מתחילת הבנייה. מועד המסירה בפועל שנוי במחלוקת, כאשר חברת הבנייה טוענת לטעות סופר בפסק הדין. בית המשפט מורה לערכאה נמוכה יותר לברר סוגיה זו ולקבוע האם מועד המסירה האחרון היה 19 במאי 2006 או 6 בספטמבר 2006. טענת חברת הבנייה כי העיכוב נגרם בשל מלחמת לבנון השנייה לא נתמכה בראיות ולא נשקלה. לבסוף, חברת הבנייה נדרשת לשלם לרוכשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪ להיום.