עת"מ 76265-09-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בעת"מ 76265-09-25 מוסא נ' מדינת ישראל **מבוא:** פסק הדין עוסק בעתירה מנהלית שהוגשה על ידי מרים מוסא נגד שר הביטחון, במטרה לבטל צו תפיסה מנהלי שהוצא מכוח חוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016. הצו מתייחס לכספים שהועברו לכאורה לעותרת על ידי הרשות הפלסטינית, אשר לטענת המשיב, מהווים "רכוש טרור". **הרקע העובדתי:** * העותרת הורשעה בעבר בעבירות טרור וריצתה עונש מאסר. * שר הביטחון חתם על צו תפיסה מנהלי (צת 4/25) ביום 20/2/25, המורה על תפיסת סכום של 311,670 ₪ שהועברו לעותרת, לטענת המשיב, כשכר או כתגמול בעד ביצוע עבירת טרור, וזאת בהתאם לחוק פלסטיני המקנה תמיכה כלכלית לאסירים משוחררים. * העותרת הגישה השגה על הצו, אשר נדחתה על ידי המטה הלאומי ללוחמה בטרור כלכלי (המט"ל). * העותרת הגישה עתירה מנהלית, אשר נמחקה בעבר עקב אי תשלום אגרה, והוגשה מחדש. **טענות העותרת:** 1. **חוסר סבירות ורטרואקטיביות:** העותרת טוענת כי המשיב שינה את מדיניותו באופן דרסטי ובלתי סביר, בכך שהחל להפעיל את הצו בחלוף למעלה מעשרים שנה ממועד חקיקת החוק הפלסטיני, ללא התראה מוקדמת, תוך פגיעה בעיקרון ההסתמכות. היא טוענת כי מדיניותו ארוכת השנים של המשיב יצרה מצג של לגיטימיות הכספים. 2. **פרטנית – אי קבלת כספים:** העותרת טוענת כי לא קיבלה מעולם כספים מהרשות הפלסטינית, וכי כל הכנסותיה מקורן בקצבת המוסד לביטוח לאומי. היא טוענת כי הצו נחתם בשגגה ובהיעדר בירור עובדתי מדויק. 3. **מצב סוציאלי:** העותרת הינה עיוורת ומוכרת כנכה בשיעור 100%, וכל הכנסותיה הן מקצבת נכות. היא טוענת כי יש לבטל את הצו לאור מצבה. 4. **זכות טיעון:** העותרת טוענת כי לא ניתנה לה זכות טיעון טרם הוצאת הצו, וכי לא ניתן לתקן מחדל זה בדיעבד. היא מציינת כי מענה לפנייתה נעשה בחלוף שלושה חודשים. 5. **היעדר ראיות:** העותרת טוענת כי המשיב לא הציג ראיות חד משמעיות ומשכנעות לקשר בין העותרת לרשות הפלסטינית, במיוחד לאור אופיו הפלילי של הצו. 6. **מניעים פוליטיים:** העותרת טוענת כי הצו הוצא משיקולים פוליטיים זרים, על מנת להוכיח "קיצוניות" על רקע המצב הביטחוני. **טענות המשיב:** 1. **חוקיות הצו:** המשיב טוען כי הצו הוצא כדין מכוח סמכותו לפי חוק המאבק בטרור, על בסיס מידע מודיעיני חסוי, מהימן ומבוסס. 2. **מדיניות עקבית:** המשיב טוען כי הוצאת צווים דומים נעשית מאז שנת 2019, ולכן אין מדובר בשינוי מדיניות. 3. **אין צורך באזהרה מוקדמת:** המשיב טוען כי חוק המאבק בטרור אינו מחייב מתן אזהרה מוקדמת, וכי תשלומים אלו הם חלק מתגמול בעד מעשי טרור. 4. **הוכחת קבלת כספים:** המשיב טוען כי המידע המודיעיני המוצג בפני בית המשפט (במעמד צד אחד) מוכיח את קבלת הכספים על ידי העותרת. 5. **זכות הטיעון:** המשיב טוען כי ניתנה לעותרת זכות טיעון במסגרת השגתה, וכי ההליך הקבוע בחוק (צו ולאחר מכן השגה) נועד למנוע הברחת נכסים. 6. **אין רלוונטיות לאופי הכסף:** המשיב טוען כי כאשר מדובר בכסף, אין חשיבות לשאלה איזה כסף נתפס בפועל. 7. **לא נפל פגם:** המשיב טוען כי הצו הוצא בהתבסס על שיקול דעת מקצועי, מתוך שמירה על ביטחון הציבור. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט (כבוד השופטת לימור ביבי) דחה את העתירה. **נימוקי בית המשפט:** 1. **היקף הביקורת השיפוטית:** בית המשפט קבע כי היקף הביקורת השיפוטית על החלטות שר הביטחון מכוח חוק המאבק בטרור הוא מצומצם, וכי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות, אלא בוחן את סבירות ההחלטה. 2. **סבירות הצו:** בית המשפט קבע כי לא נמצא כל פגם, ובפרט לא פגם המצדיק התערבות שיפוטית, בהוצאת הצו. 3. **חוסר קוהרנטיות וחוסר ניקיון כפיים:** בית המשפט מצא כי טענות העותרת סותרות זו את זו. מצד אחד, היא מכחישה קבלת כספים, ומצד שני, טוענת כי הסתמכה על מדיניות קודמת. בית המשפט קבע כי החומר הסודי שהוצג בפניו מוכיח כי העותרת אכן קיבלה את הכספים, ולפיכך טענותיה בדבר אי קבלת כספים אינן נכונות, מה שמוביל למסקנה של "חוסר ניקיון כפיים". 4. **קבלת כספים מהרשות הפלסטינית:** בית המשפט קבע, בהתבסס על החומר הסודי שהוצג בפניו (גם במעמד צד אחד), כי העותרת קיבלה כספים בסכום הנקוב בצו. בית המשפט הדגיש כי בהתאם לנוהל הרשות הפלסטינית, נדרשת פעולה אקטיבית מצד המבקש לקבלת התשלום, ולכן העותרת לא יכולה לטעון כי לא ידעה על קבלת הכספים. 5. **שימוש בחומר חסוי:** בית המשפט אישר את השימוש בחומר מודיעיני חסוי כבסיס להוצאת הצו, תוך שהוא מפנה לפסיקה רלוונטית (עע"מ 8709/19 פולק) ולהוראות החוק (סעיף 65 לחוק המאבק בטרור), המאפשרות זאת כאשר גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה. 6. **הרשעה פלילית אינה תנאי:** בית המשפט דחה את טענת העותרת כי לא ניתן להוציא צו ללא הרשעה פלילית. נקבע כי די בכך שהעותרת ביצעה עבירת טרור (דבר שאינו במחלוקת) וקיבלה גמול בגינה. 7. **אין שינוי מדיניות ואין צורך בהתראה:** בית המשפט קבע כי לא מדובר בשינוי מדיניות חדש, אלא בהמשך מדיניות קיימת. כמו כן, נדחתה טענת הצורך בהתראה מוקדמת, הן מכוח החוק והן מכוח ההיגיון (למניעת הברחת נכסים). 8. **זכות הטיעון:** בית המשפט קבע כי ההליך בו ניתן הצו ולאחר מכן ניתנת אפשרות להגשת השגה (60 יום) תואם את הוראות סעיף 61 לחוק המאבק בטרור, וכי יש בכך היגיון למניעת הברחת נכסים. 9. **מצב סוציאלי:** בית המשפט ציין כי טענות הנוגעות למימוש הצו וההגבלות הכרוכות בו, לאור מצבה הסוציאלי של העותרת, חורגות ממסגרת הדיון בעתירה הנוכחית, שעיקרה בחינת חוקיות הצו. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **הגבלת ביקורת שיפוטית:** פסק הדין מדגיש את האופי המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות בתחום הביטחון, במיוחד כאשר מדובר בהפעלת סמכויות מכוח חוק ספציפי כמו חוק המאבק בטרור. * **משקלן של ראיות מנהליות חסויות:** בית המשפט מאשר ומחזק את הלכת השימוש בראיות מודיעיניות חסויות כבסיס להוצאת צווים מנהליים, גם כאשר הדבר פוגע בזכויות הפרט, ובלבד שהדבר חיוני לביטחון המדינה. * **"חוסר ניקיון כפיים" כבסיס לדחיית עתירה:** בית המשפט מראה כי טענות עובדתיות סותרות, העולות כדי חוסר הגינות בטיעון, יכולות להוביל לדחיית עתירה מנהלית, גם ללא קשר ישיר לחוקיות הצו עצמו. * **פרשנות תכליתית של חוק המאבק בטרור:** פסק הדין מפרש את מטרות החוק כהצדקה לסמכויות נרחבות, לרבות תפיסת רכוש, על מנת למנוע תמרוץ לטרור ולפגוע בתשתית הפיננסית שלו. * **הבחנה בין צו תפיסה לצו חילוט:** בית המשפט מדגיש את ההבדל המשפטי והפרוצדורלי בין צו תפיסה (זמני) לצו חילוט (קבוע), ואת העובדה שההליך המתקיים כעת הוא בשלב התפיסה, דבר המצדיק את הליך התפיסה המהיר. **השלכות:** פסק הדין מחזק את סמכויותיו של שר הביטחון והמערכת הביטחונית בתחום המאבק בטרור הפיננסי. הוא מדגיש את החשיבות של ביטחון המדינה על פני זכויות פרט מסוימות כאשר ישנה ראיה מהימנה לקשר בין הכספים לבין פעילות טרור, גם אם ללא הרשעה פלילית. בנוסף, הוא מבהיר כי בית המשפט יגלה משנה זהירות בהתערבותו בהחלטות מנהליות בתחום זה, ויפעיל ביקורת מצומצמת.