עפ"ת 71281-03-19

תקציר

המערער נעצר בחשד לנהיגה בשכרות לאחר שהראה סימני שכרות וסירב לעבור בדיקת דם. עם זאת, טען המערער כי הסכים תחילה לבדיקה אך שינה את דעתו לאחר שנעצר ובילה כחמישים דקות בהמתנה בניידת משטרה מבלי שהוסבר לו על זכותו להיוועץ בעורך דין. לטענת המערער, אילו ידע על זכות זו, היה מממש אותה וייתכן שלא היה מסרב לבדיקת הדם. בית המשפט בחן את העובדות ומצא, כי למרות שהמערער אכן הסכים לכך בתחילה, סירובו לשתף פעולה עם בדיקת הדם לאחר מעצרו היה נחרץ. מטרת הליך הבדיקה היא להשיג ראיות אמפיריות ולא ניתן להתנות אותה בהסכמתו הראשונית של הנהג. באשר לזכות להיוועץ בעורך דין, בית המשפט הכיר בה כזכות יסוד, ופירש אותה כך שתחול כאשר חשוד נעצר וחופש התנועה שלו מוגבל. במקרה דנן, מעצרו של המערער לפני בדיקת הדם היה כדין והיה צריך לעורר את חובת המשטרה ליידע אותו על זכותו להיוועץ. עם זאת, מאחר שזכות זו לא מומשה, לא יכול היה בית המשפט להסיק כי סירובו של המערער נבע באופן ישיר מחוסר ידיעתו. בנוסף, ציין בית המשפט כי שכרותו של המערער ניכרה על סמך התנהגותו, נסיבות נהיגתו ודברי אשתו. לפיכך, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות. עם זאת, בית המשפט המליץ למשיב לגבש נהלים ברורים ליידוע חשודים עצורים בדבר זכותם להיוועצות ולהבטיח כי שוטרים יפעלו על פיהם.