רע"פ 10537/08

תקציר

הכרעת הדין דוחה את בקשת הנאשמים לעיכוב ביצוע גזר דינם. הבקשה, שהוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור, מבקשת לעכב את הטלת העונש, קרי ריצוי תקופת מאסר של 22 חודשים. השופט, במתן פסק הדין, מכיר בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בקבלת בקשות כאלה, השמורות בדרך כלל לנסיבות חריגות. במקרה זה, בית המשפט לא השתכנע מהטיעונים שהוצגו וסבור כי חומרת העונש, תקופת מאסר של תקופה משמעותית, אינה סיבה מספקת לשהות. פסק הדין מדגיש את הפער המהותי בין קביעות בית משפט השלום לבין קביעות בית המשפט המחוזי, ומציין כי פערים כאלה מטופלים בדרך כלל באמצעות הפחתת העונש ולא דחייתו. יתר על כן, השופט מדגיש כי עונש מאסר של 22 חודשים ניתן בדרך כלל ללא דיחוי, גם עבור עבריינים בפעם הראשונה. משכך, בקשת השהייה נדחית, והנאשם מצווה להתחיל לרצות את עונשו במועד הנקוב. השופט גם מורה לשירות בתי הסוהר להתחשב בנסיבותיו של הנאשם, במטרה למזער את הסיכון להידרדרותו לשימוש בסמים. בקשת רשות הערעור תטופל בהתאם לנהלים המקובלים של בית המשפט. החלטה זו היא סופית, והנאשם עודכן.