ת"א 25828-05-13

תקציר

התיק נסוב סביב הלוואה שהעניק בנק לאומי למשכנתאות לנתבעים ציון ויהודית לרכישת חלקת קרקע בשער אפרים. הבנק טוען כי הנתבעים, יחד עם נתבעים נוספים, קשרו קשר להשיג במרמה את ההלוואה ולהבריח את הזכויות בחלקה, ששועבדה להבטחת פירעון ההלוואה. עם זאת, בית המשפט קובע כי לנתבעים לא היו זכויות בחלקה ולכן לא יכלו למשכן אותה. יתר על כן, התביעה היא כספית בעיקרה, ומבקשת את פירעון קרן ההלוואה, שלא שולמה מאז שנת 2002. בית המשפט קובע כי תביעת הבנק התיישנה, שכן היא לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. עוד מציינת השופטת כי הבנק עצמו לא היה חף מאשמה בפרשה, לאחר שפעל ברשלנות ואולי אף במרמה בהעברת כספי ההלוואה לנתבעים מבלי שערך בדיקת נאותות ראויה. טענות הבנק בדבר המרמה והקנוניה לכאורה של הנתבעים נדחות, והתביעה לסעד הצהרתי נדחית אף היא כניסיון לעקוף את תקופת ההתיישנות בתביעות כספיות. בסופו של דבר, השופט מורה על מחיקת התביעה וקובע כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בהתנהלות הלקויה הן של הנתבעים והן של הבנק.