ע"א 9212/99

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על תוקפה של הודעת ערעור ועל היקף הערעור עצמו. המערערים, שהיו המשיבים בבקשה הראשונה, ביקשו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך נתקלו בסיבוך באשר להליך ועיתוי ערעורם. בתחילה ניתנה להם רשות ערעור בשאלה ספציפית, אך הם לא הגישו הודעת ערעור בתוך 15 הימים הנדרשים. לאחר שניתנה להם ארכה, הם הגישו הודעה שהתייחסה להיקפו המצומצם של הערעור כפי שהוגדר על ידי סגן הנשיא. המשיב בערעור ביקש לדחות הודעה זו, בטענה כי היא עוקפת את תנאי ההארכה. עם זאת, בית המשפט קבע כי פעולות המשיבים עלו בקנה אחד עם הוראות הדין וכי לא נפל פגם פורמאלי בהודעת הערעור שלהם. בפסק הדין הודגש כי המשיבים היו פטורים רק מלכלול נימוקים לערעור, אך עדיין נדרשו להודיע על כוונתם לערער. יתר על כן, בית המשפט הבהיר כי היקף הערעור היה מצומצם בצדק וכי ניתן להתייחס לכל חריגה מהיקף זה במהלך הדיון בערעור עצמו. משכך, הבקשה לדחיית הערעור נדחתה, ואפשרה למשיבים להמשיך בערעורם בהתאם לתנאים שקבע המשנה לנשיא.