דב"ע נא/128 - 0

תקציר

חוק הביטוח הלאומי מזכה את המשיב, הלוקה באוטיזם ומתגורר במוסד לילדים אוטיסטים בשם כפר עופרים, לקצבת נכות. הוריו של המשיב נדרשו לשלם סכום כסף משמעותי עבור קבלתו למוסד ולהפריש עבורו מדי חודש כמה מאות שקלים בנוסף לקצבת הנכות שהמוסד מקבל עבורו. טרם שהותו במוסד, התגורר המשיב בביתו וקיבל קצבת שירותים מיוחדים. קצבה זו נפסקה עם קבלתו, מה שהוביל את הוריו להגיש תביעה בשמו, אותה אישר בית המשפט המחוזי. עם זאת, ערעור על החלטה זו, שהוגש על ידי המערער, יידחה על ידי הנשיא גולדברג. הערעור מתבסס על תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), הקובעת כי נכים השוהים במוסדות המספקים שירותי רפואה, סיעוד או שיקום אינם זכאים לקצבה מיוחדת. המערער טוען, כי מוסד המשיב זכאי לכך, ועל כן אין לקבל פנסיה. מנגד, קבע בית המשפט המחוזי כי המוסד הוא ביתו של המשיב וכי מטרת התקנות היא מתן סיוע לנכים אישיים. לדברי בית המשפט, יש להעניק למשיב את הפנסיה הנתבעת. השאלה המרכזית היא האם המונח "שירותים רפואיים" בתקנה 6 מקיף את כל השירותים הרפואיים או שירותים בסיסיים בלבד. הקצבה לשירותים מיוחדים, כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות, מיועדת לטיפול אישי ולסיוע במשפחה. הדבר מצביע על כך שהסיוע הוא לשתי מטרות, שאחת מהן נוגעת למשק הבית של האדם הנכה. לפיכך, תקנה 6 אינה מרמזת כי כל הפרטים במוסדות אינם זכאים לפנסיה. במקום זאת, הוא חל רק על אלה במוסדות המספקים שירותים ספציפיים. במקרה דנן, המוסד מספק שירותים רפואיים חיוניים, והעובדה שהורי המשיב דאגו לביטוח רפואי נוסף אינה משנה מסקנה זו. לפיכך, למרות האהדה למצבו של המשיב, הערעור יתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל.