ה"פ 1037/01

תקציר

המבקש, שהקים התנחלות ביהודה ושומרון, רכש קרקעות מכפריים ערבים ומכר מגרשים לבנייה לרוכשים שונים. בין הרוכשים התגלעה מחלוקת בנוגע להתקדמות הפיתוח, שהובילה למינויים של שני כונסי נכסים - המשיבים 1 ו-2 - שיפקחו על העבודות. לאחר מכן עתר המבקש נגד המשיבים, בהתנגדות להגשת תכנית בניין עיר חדשה שצמצמה את מספר החלקות בגבעה המערבית. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות המשיבים אושרו על פי הסכם הפשרה, אשר העביר להם סמכויות תכנון וויתר במפורש על זכויות המבקש בנוגע לעבודות פיתוח. ההסכם, שאושר כפסק דין, הסמיך את המשיבים לנהל תכנון ופיתוח, ומעשיהם לא היוו הפרת חובה כלשהי כלפי המבקש. זאת ועוד, מכירתם הנטענת של 243 מגרשים על ידי המבקש טרם מינויו של המשיב כמנהל מיוחד לא היוותה מגבלה על סמכויותיהם התכנוניות. המשיבים היו רשאים להגיש תכניות מתאר לפי שיקול דעתם, שכן הם באו "בנעליו" של המבקש והסכימו לסמכויות הגורפות שהוענקו להם. בדחותו את תביעתה של המבקשת, הורה לה בית המשפט לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.