פש"ר 19066-02-11

תקציר

בית המשפט דחה את התנגדות החייב להודעת פשיטת הרגל שהגיש הנושה. החוב נבע משיקים שנמשכו בפקודת הנושה ולא נפרעו, מה שהוביל את הנושה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל בשנת 1989. בשל קשייו של החייב אוחדו תיקי ההוצאה לפועל בשנת 1990, אך התשלומים החודשיים הקטנים בסך 500 ₪ לא סיפקו את הנושה, שהגיש בקשה להודעת פשיטת רגל. החייב טען כי ההודעה תעניק לנושה יתרון על פני נושים אחרים, ותיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין. עם זאת, בית המשפט קבע כי עמידתו של החייב בתשלומי ההוצאה לפועל אינה מהווה מכשול להליכי פשיטת רגל. החוב המשמעותי בסך 4 מיליון שקל, בצירוף התשלומים החודשיים המינימליים, תומכים בבקשת הנושה. יתר על כן, חוסר תום הלב של החייבת בכך שלא מימשה את זכויותיה בדירה שבבעלותה המשותפת, ולא הפחת את חובה, מכביד עליה. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר העדפת הנושים וטעויותיהם בהודעה, שכן הן אינן מבוססות. גם טענת החייב לכפל הליכים נדחתה, כפי שיש להתייחס אליה בתיק ההוצאה לפועל. בהתחשב בשיקולים אלה, ההתנגדות נדחית, והחייב מחויב לשאת בהוצאות הנושה בסך 7,500 ₪.