ע"א 36515-01-11

תקציר

הבנק המערער הגיש תביעה לביצוע שיקים כנגד המשיב, אשר נמסרו למרפאת שיניים והומרו לבנק. המשיב טען, כי הבנק לא החזיק כראוי בשטרות, וכי השיקים לא היו סבירים או סחירים בשל הנוסח. בית משפט השלום קיבל את טענת המשיב בדבר התיישנות העבירות ודחה את טענת הבנק. הבנק ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית משפט השלום אינה עולה בקנה אחד עם החוק ועם פסיקות קודמות של בית המשפט העליון. על פי פקודת השטרות, השיקים היו סחירים מכיוון שלא הכילו מילים האוסרות העברה. ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה כי אין צורך לשנות את הנוסח הרגיל של השיקים, והבנק לא נדרש לבחון כוונות מיוחדות אפשריות מאחורי הכתב המודפס. הצ'קים היו אפוא נתונים למשא ומתן ופסק דינו של בית משפט השלום לא יכול היה לעמוד. ערכאת הערעור ביטלה את פסק הדין והחזירה את התיק להכרעה בטענת ההגנה הנוספת בדבר ידיעתו ותום ליבו של הבנק. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 06/04/2011.