ת"א 39758-03-16

תקציר

התובע, בעל חלקת אדמה, תבע את הנתבע, הוועדה המקומית, לפיצויים בגין שתי הפקעות של חלקים מאדמתו שבוצעו על ידי הנתבע. ההפקעה הראשונה בוצעה בשנת 1998 והפקיעה 478 מ"ר, והשנייה בשנת 2010 הפקיעה 238 מ"ר. התובע טען כי הנתבע לא היה זכאי מלכתחילה לבצע את ההפקעה הראשונה משום שהיא פגעה בשווי יתרת הקרקע ולכן יש להפקיע את כל החלקה ולפצותו בהתאם. בית המשפט קבע, כי טענת התובעת בדבר הגנת האיזון, הקובעת כי לא ניתן להפקיע חלק מהחלקה אם שווי יתרת החלקה יורד כתוצאה מכך, אינה מוצדקת. בית המשפט נימק זאת בכך שכבר בעת הרכישה חלק מהמגרש היה מיועד למגורים וחלקו ייעוד לכביש, ושטח המגורים היה קטן מגודל המגרש המינימלי לבנייה. לפיכך, ההפקעה לא השפיעה על יתרת החלקה. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי התכנית הפוגעת הייתה צריכה להיות מופנית לוועדה המקומית, כגוף המתאים לטפל בתביעה זו, ובמסגרת הזמן הקבועה בחוק. משהתובע לא עשה כן, נדחה חלק זה של התביעה. בית המשפט דן גם בטענות התובעת בדבר אופן קביעת הפיצוי והמועד הקובע לקביעה זו וקבע כי יש לאמץ את הערכת הנתבע, שלקחה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים. כמו כן, בית המשפט קבע כי לתובעת היו זכויות מלאות בקרקע בעת ההפקעה ולכן היא זכאית לפיצוי מלא בהתאם לשווי הקרקע כדרך, כאמור בהערכת הנתבעת. בית המשפט לא הורה לאף צד לשלם את הוצאותיו של הצד השני.