ע"א 27751-12-16

תקציר

השופט קובי ורדי ממליץ לדחות את הערעור נגד המשיבים בשל אי הוכחת טענותיהם על ידי המערער. הערעור כולו נסוב סביב קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, הנתמכות בראיות ובעדויות, והשופט סבור כי אין להתערב בהן. אשר לזיכרון הדברים, המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לקבוע כי מדובר בחוזה תקף ומחייב, וגם אם כן, הוא בוטל על ידי חתימה על הסכם משכון. המערערים גם לא הצליחו להוכיח כי רכשו את הדירה במשותף, מה גם שאחד הצדדים לתזכיר, ליאור, הוא משפטן ובעל עניין בחברה. בעלי הקרקע לא היו מודעים לתזכיר ולא התחייבו לרשום הערת אזהרה לטובת המערערים. השופטת מסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא כי הסכם המשכון היה עסקת מימון וכי טענת המערערים לעשיית עושר ולא במשפט כלפי בעלי הקרקע אינה תקפה, שכן הם בחרו ליטול על עצמם את התחייבויותיה של אנור. אשר לטענת מצג השווא נגד עו"ד טייטלבוים, מאשרת השופטת את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לפיהן טייטלבוים לא הציג כל מצג או הבטחה למערערים ולא היה מודע לתזכיר. הוא לא יזם ולא השתתף בניסוח התזכיר או הסכם ההתחייבות. השופט מדגיש גם את התנהלותם המפוקפקת של המערערים, ובעיקר של ליאור, שניסה להוציא את הדירה מנכסיה של אנור ללא כל בסיס משפטי. הגרסאות השונות של התזכיר והתאריכים המוזכרים בו מצביעים על חשש שהוא מפוברק. השופט מסכים עם החלטת בית משפט קמא בעניין גובה הוצאות המשפט וכן מבהיר כי התביעה נגד אנור לא נדחתה. לבסוף, דוחה השופט את טענות המערערים בדבר התנהגותו ודעותיו הקדומות של השופט קמא. על יסוד כל האמור לעיל, ממליץ השופט ורדי לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סגני השופטים ישעיהו שנלר ועינת רביד מסכימים עם ההמלצה.