ע"ע 407/05

תקציר

במקרה שלפנינו, מר שמואל לם, לאחר שיצא לפנסיה מוקדמת בדצמבר 2000, ערער על קרן הפנסיה מבטחים בנוגע לחישוב שיעור הפנסיה שלו, וחלק על הכללת תקופות בהן לא היה מבוטח. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את טענתו של מר לם בנוגע לחישוב, תוך שהוא מיישר קו עם פרשנות המבטחים לפיה התקופה הכוללת צריכה לכלול את כל המרווחים ממועד החברות הראשוני, גם אם מר לם משך כספים או לא היה מבוטח בתקופות מסוימות. ערעורו של מר לם נדחה, כאשר בית המשפט אישר פרשנות זו בהתבסס על הפסיקה הקיימת. עם זאת, מר לם הצליח עם תביעה נפרדת בטענה לנזקים ממצגי שווא של מבטחים לגבי שיעור הפנסיה שלו, מה שהוביל לפסיקה לפיצוי חלקי על בסיס רשלנות. חברות הביטוח ערערו על פסיקה זו, בטענה לסמכות שיפוט בלתי מספקת וכי מר לם סיפק מידע חלקי. בית הדין לערעורים צידד במבטחים, ודחה את תביעת הפיצויים של מר לם, תוך שהוא מציין את הימנעותו מגילוי היסטוריית עבודה מלאה ופרטי ביטוח קודמים, מה שהוביל לחישוב השגוי הראשוני. בסופו של דבר נדחו ערעוריו של מר לם, ערעור חברות הביטוח התקבל, ולם חויב להשיב פיצויים שנפסקו בתחילה ולכסות חלק משכר טרחת עורך הדין. לאורך כל הדרך הדגיש בית המשפט את הצורך בדיוק ובגילוי מלא בחישובי הפנסיה, ואישר מחדש את חובות הגילוי של המבוטח.