תמ"ש 7181-04-21

תקציר

התיק סובב סביב אישה נשואה, התובעת, המעוניינת להשתמש בזרע הקפוא של בן זוגה לשעבר, שנפטר כעת, כדי להביא ילד לעולם. היא ניהלה מערכת יחסים עם המנוח במשך מספר שנים עד שנפטר מסרטן בשנת 2006. לאחר מכן נישאה התובעת לגבר אחר והביאה עמו לעולם שני ילדים. בשנת 2021 הגישה התובעת בקשה להתיר שימוש בזרעה של המנוחה להרחבת משפחתה, אשר בית החולים בו נשמר הזרע והיועץ המשפטי לממשלה התנגד. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם המנוח היה רוצה שזרעו ישמש להפלת התובעת בשלב זה של חייה, שנים לאחר מותו, בהתחשב בכך שהיא המשיכה הלאה, נישאה לגבר אחר והביאה עמו ילדים לעולם. השופטת הכירה בקושי לקבוע את רצונו של המנוח, והדגישה כי יש לבחון את הרצון להביא ילדים לעולם בנסיבות הנוכחיות, לרבות מצבו המשפחתי הנוכחי של התובע. התובעת טענה כי היה זה רצונו של המנוח להביא ילד לעולם גם לאחר מותו, אך טענה זו לא הייתה משכנעת. השופטת ציינה חוסר בהירות בעדותה של התובעת, וציינה כי בהודעותיה הראשונות ובתצהירה לא צוין כי המנוח ביקש במפורש להביא לעולם את ילדו לאחר מותו. כמו כן, השופטת התייחסה לדו"ח של עובדת סוציאלית המביעה חשש מההשפעה על משפחתה הנוכחית של התובעת, ובפרט מהאתגרים הרגשיים הפוטנציאליים עבור בן זוגה והילד שייוולד למצב מורכב זה. הדו"ח המליץ לתובע לפנות לתמיכה טיפולית במקום. בסופו של דבר, דחתה השופטת את התביעה, והדגישה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את רצונה של המנוחה בילד בנסיבות הנוכחיות. ההחלטה התקבלה לטובת כל הצדדים המעורבים, לרבות משפחתה הנוכחית של התובעת, והשופטת איחלה לה שקט ושלווה. פסק הדין גם הדגיש את רגישות העניין ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.