בר"ע 1693/07

תקציר

בפסק דין זה פוסקת השופטת דליה גנות בבקשת רשות ערעור שהגיש התובע, אברהם וקנין, נגד הנתבע, שי שטרית, בנוגע לסכסוך עסקי. התובע, שמקום מושבו בארה"ב, העביר כספים לנתבע, אחיינה של אשתו, לצורך הקמת עסק משותף למכירת הלבשה תחתונה בישראל. התובע טען כי הנתבע לא סיפק לו מידע על העסק ודרש את השבת כספו, אך הנתבע סירב בטענה שהעסק קרס. לאחר מכן תבע התובע שני סעדים: הראשון, החזרת הכספים ששולמו לנתבעת עבור העסק והשני, העמדת חשבונות לכל העסקים הפועלים תחת שם המותג "לבנים". בית משפט השלום קבע כי התובעת זכאית לקבל חשבונות עבור החנות בהרצליה אך לא עבור סניפי רחובות ורעננה וכי שאלת ההשבה הכספית תידון בהמשך. התובע ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך השופט גנות קבע כי החלטת בית משפט השלום אינה ניתנת לערעור שכן היא אינה פסק דין סופי. מדובר ב"החלטה שונה" בלבד, שכן היא לא הסדירה באופן סופי את זכאותו של התובע לסעדים המבוקשים. לפיכך, דרך הפעולה הראויה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור, שהשופט דחה, שכן היא לא הוגשה לגופו של עניין. עם זאת, השופטת גנות הבהירה כי החלק בהחלטה הנוגע לדחיית עתירת התובעת לקבלת חשבונות בנוגע לחנויות רעננה ורחובות יימחק, שכן הדבר הסתיים בפועל ויש לערער עליו ישירות. לצדדים ניתנו 10 ימים לבקש דיון בנושא ההשבה הכספית שנותר, כאשר ההחלטה נותרה על כנה עד אז. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של הסוגיה המשפטית המורכבת והכרעת השופט.