ע"ח 48405-05-21

תקציר

פסק הדין דן בעקרון פומביות הדיונים, שהוא עיקרון מבוסס היטב בשיטת המשפט הישראלית, ובחריגים לעיקרון זה. במקרה דנן, החריג מתייחס לצורך להגן על ביטחונו של אחד מבעלי הדין, שהוא קצין משטרה (המשיב מס' 2), המואשם ברשלנות ובהתנהגות שאינה הולמת. פרקליטו של הקצין טען כי פרסום שמו של מרשו עלול להוות סכנה לחייו ולחיי בני משפחתו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו והסכים כי קיים סיכון קונקרטי שפרסום שמו של הקצין אכן עלול לסכן אותו ואת משפחתו. לפיכך קבע בית המשפט כי במקרה זה זכותו של הקצין להגנה גוברת על זכות הציבור לדעת. עוד מודגש בפסק הדין כי השימועים פתוחים ומסוקרים בהרחבה בתקשורת, למעט אי פרסום שמו של הקצין, תוך הבטחת איזון בין ביטחונו של הקצין לבין זכות הציבור למידע. כמו כן, פסק הדין דן בחלוקת נטל ההוכחה במקרים כאלה ומגיע למסקנה כי האחריות מוטלת על הצד המבקש את איסור הפרסום להוכיח את פוטנציאל הפגיעה. במקרה דנן, הקצין עמד בהצלחה בנטל זה, בעוד שהמבקשים לא סיפקו סיבה מספקת להתערב בהחלטת בית משפט קמא. בית המשפט מכיר בחשיבות הטיפול הראוי באירועי אלימות משטרתית ובאינטרס הציבורי הפוטנציאלי בפרסום פרטיהם של שוטרים אלימים. עם זאת, נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה וחזקת החפות מזכות את הקצין ומשפחתו בהגנה. בית המשפט מציע כי ההחלטה בדבר אי פרסום שמו של הקצין תיבחן מחדש מעת לעת ותשקול אל מול הנסיבות המתפתחות. לעת עתה, הערעור נדחה, וצו איסור הפרסום הקודם עומד בעינו, כלומר שמו ופרטיו המזהים של המשיב מס' 2 לא יפורסמו. החלטה שיפוטית זו ניתנת לפרסום מיידי, למעט פרטיהם של המשיב מס' 2 ובני משפחתו, שנותרו תחת צו איסור פרסום. ההחלטה המלאה בכתב תפורסם במועד מאוחר יותר, כאמור בפסק הדין.