ת"א 42586-11-17

תקציר

התובעת, עמותה ללא כוונת רווח, תבעה את הנתבעים בגין אי תשלום לכאורה של מלוא מחיר הרכישה בגין מכירת נכס. לטענת התובעת, הנתבעים היו אמורים לשלם סך של 11,900,000 ₪, אך שולמו רק 11,100,000 ₪. הנתבעים טענו כי התמורה שולמה במלואה, בהתאם לתנאי ההסכם, וכי טענת התובעת התבססה על אי הבנה של תנאי ההסכם. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים של שני הצדדים והגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה. מהראיות עולה כי בא כוחו של התובע בעסקה היה מר אסור, אשר אישר כי התמורה שולמה במלואה וכי אין יתרת חוב. בית המשפט קיבל את עדותו של מר אסור, לפיה בעסקה שביצע עם התובעת הוא קיבל את מלוא הזכויות בנכס בתמורה לכיסוי חובותיה הקיימים של התובעת, וכי עודפי הכספים יועברו אליו. בית המשפט מצא כי לנציגי התובעת הייתה מעורבות מועטה בלבד בפרטי העסקה והם עסקו בעיקר בהבטחת כיסוי חובותיהם. כמו כן, הנתבעים הציגו ראיות משכנעות לכך ששולמה מלוא התמורה, לרבות תשלומים לנושי התובעת, והתובע לא הביא כל ראיה לסתור זאת. בנוסף, קיבל בית המשפט את הסברם של הנתבעים לאי תשלום של 400,000 ₪ בגין הסרת אנטנות בנכס, שכן נקבע בחוזה כי סכום זה יקוזז אם לא יוסרו האנטנות. התנהלות התובעת במהלך העסקה ולאחריה, לרבות היעדר כל טענה קודמת בגין החוב, תמכו בעמדת הנתבעים. לסיכום, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה קיומו של חוב כלשהו שחבו הנתבעים ועל כן דחה את התביעה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 65,000 ₪.