ת"א 1042/97

תקציר

החברה הישראלית לשיכון ופיתוח בנתה ושיווקה פרויקטי נדל"ן, לרבות בתים טרומיים בקציר אשר נמכרו לתובעים. התובעים התלוננו על ליקויי בנייה רבים, לרבות בידוד, קירות תומכים, מסלעות, לוחות עץ רקובים, ריצוף, אינסטלציה ואיחור במסירה, ועוד, וביקשו סעד כספי. הנתבעת טענה כי התובעים רכשו את הבתים במחיר מופחת, ולכן אין להלין על מצבם, וכי מרבית הליקויים נבעו מבלאי עקב תחזוקה לקויה. בית המשפט מינה מומחה שיבדוק שמונה בתים, ארבעה שנבחרו על ידי התובעים וארבעה על ידי הנתבע. חוות הדעת של המומחה היוותה את הבסיס לקביעת קיומם והיקומם של הליקויים והפיצוי המגיע לתובעים. בית המשפט מצא כי טענות התובעים בדבר חריגה מהתקנים והתקנות לא צלחו, שכן הבתים עמדו בתקנים הרלוונטיים והתובעים היו מודעים לתנאים הטופוגרפיים של נכסיהם. עם זאת, בית המשפט קיבל רבות מטענות התובעים בדבר פגמים ספציפיים והורה לנתבעת לפצות אותם. זה כלל ליקויים הקשורים לבידוד ורטיבות, קירות חיצוניים, ריצוף, גגות, אמבטיות, אינסטלציה, דלתות פנים, ארונות מטבח, ניקוז, חלונות וצביעה כללית. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם פיצויים בגין עוגמת הנפש ואיחור במסירת הבתים. השופטת מתחה ביקורת על הנתבעת על כישלונה לתקן את הפגמים במשך עשר שנים ועל חוסר תום הלב שלה בטיפול בתובעים. בנוסף, קבע בית המשפט את סכומי הפיצוי לכל תובע בהתבסס על הליקויים בביתו ונסיבותיו הפרטניות. לבסוף, הדגישה השופטת את המשמעות החברתית והכלכלית של בעלות על דירה ואת הצורך בהגינות ובתום לב בביצוע חוזי מכר.