עע"מ 1417/19

תקציר

הפרשה דנה בזכות למידע שבידי רשויות ציבוריות, תוך התמקדות ספציפית בחשבוניות בגין הוצאות שהוצאו במעון ראש הממשלה. המערערת טענה כי השימוש של נבחרי ציבור בכספי ציבור חורג מתחום הגנת הפרטיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי אופי ההוצאה, ולא מקור המימון שלה, קובע את סיווגה כפרטית או ציבורית. נמצא כי חלק מההוצאות שעבורן ניתן מימון ציבורי אכן יכולות להיחשב אישיות או פרטיות. בית המשפט הכיר באינטרס הציבורי בחשיפת מידע על הוצאות אלה, במיוחד נוכח השפעתן על אמון הציבור והסמליות המיוחסת למעון ראש הממשלה. בעוד שחשיפת פרטים אישיים מסוימים עלולה להוות פגיעה בפרטיות, בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי במקרים מסוימים עשוי לגבור על חשש זה. באופן ספציפי, בית המשפט הורה על חשיפת חשבוניות ניקוי יבש, שכן הן נחשבו כבעלות פחות השלכות על הפרטיות ונושאות עניין ציבורי רב יותר. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שמסירת כל המידע המבוקש תחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. לפיכך, פסק הדין דחה את הערעור על עתירת העמותה, שביקשה גילוי מקיף, ובמקום זאת הציע גילוי חלקי של מידע הקשור להוצאות ראש הממשלה בשנת 2015, מחולק לקטגוריות מפורטות. גישה זו נתפסה כגישה מאוזנת המשרתת את זכות הציבור למידע תוך הימנעות מנטל בלתי סביר על הרשויות הציבוריות. השופט הנדל הסכים עם פסק דין זה, אך לא תמך בהוראה הספציפית לגילוי חשבוניות ניקוי יבש, וסבר כי אין בכך צורך.