ע"ש 1007/05

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת הנוגעת להערכת שווי עסקאות נדל"ן לצורכי מס ערך מוסף (מע"מ). המערערת, הפטורה ממס רווחי הון, טענה כי היה על מנהל מע"מ לאמץ את קביעת "שווי השוק" של מינהל מיסוי מקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי בעוד שלמנהל מע"מ יש סמכות לקבוע "שווי שוק", החלטת מינהל מיסוי מקרקעין אינה מחייבת את מנהל מע"מ והיא נתונה לביקורת עצמאית. בית המשפט הדגיש כי נקודות המוצא לחישוב המס לפי חוק מיסוי מקרקעין וחוק מע"מ הן שונות, ונטל ההוכחה מוטל על הנישום. בנוסף, פסק הדין דן בעקרונות המשפט המינהלי בדבר עצמאות שיקול הדעת המופעלת על ידי רשויות מנהליות שונות. במקרה הספציפי של מיסוי מקרקעין ומע"מ, קבע בית המשפט כי יש צורך בשיתוף פעולה ותיאום בין הרשויות כדי להגיע לתוצאה סבירה והרמונית. באשר להערכת שווי עסקאות הנדל"ן, קבע בית המשפט כי החלטת מנהל מע"מ לעשות שימוש ב"שווי השוק" כפי שנקבע על ידי מינהל מיסוי מקרקעין הייתה מוצדקת. המערערת לא הצליחה להצדיק את ההפרש המשמעותי בין המחיר החוזי לבין שווי השוק במסגרת הליך ההתנגדות. זאת ועוד, מועד חיוב המע"מ בגין עסקאות המקרקעין היה שנוי במחלוקת, כאשר המערערת טענה כי יש לבסס אותו על העברת התמורה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי יש לבסס את חיוב המס על האפשרות המוקדמת מבין האפשרויות הנזכרות בחוק מע"מ, הכוללת סילוק הנכס או השימוש בו. בית המשפט הדגיש כי העברת החזקה, גם כפיצוי ביניים, גוררת חבות במע"מ. משכך, נדחה הערעור במלואו, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪.