בד"א 54/11

תקציר

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב פסק לטובת המשיב וזיכה אותם מכל האישומים בתלונה, בטענה כי דבריהם אינם מהווים עבירות משמעת. המערער, לעומת זאת, ערער על פסק דין זה, וטען כי עילות הזיכוי שגויות. הם סברו כי יש להגביל את דברי עורך הדין הן בתוכן והן בסגנון, וכי המשיב הפר את חזקת החפות. עוד טען המערער כי לא ניתן להפריד בין עיסוקו של המשיב כעורך דין לבין פעילותו כיו"ר התנועה לאיכות השלטון, וכי התבטאויותיו עשויות להשפיע על ההליך השיפוטי. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, והדגישה כי הדברים נאמרו בהקשר כללי, שלא כוונו לאדם ספציפי, ולא השפיעו על חובותיו המקצועיות של המשיב. הפאנל הוסיף ודן במגבלות הביטוי של עורכי דין, והגיע למסקנה כי "הגרעין הקשה" של העיסוק המשפטי מחייב ריסון, בעוד שביטויים הרחוקים יותר מהמקצוע ראויים למשקל רב יותר מבחינת חופש הביטוי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר ההרכב לא מצא כל חריגה מפסק דינו של בית משפט קמא וקבע כי האינטרס הציבורי בשמירה על חופש ביטוי רחב גובר במקרה זה.