רע"א 1153/20

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה לאחר שבית המשפט פסק נגד המבקשים, שטענו כי פסק הדין לא נמסר להם כראוי באמצעות דואר אלקטרוני. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שבא כוח המבקשים העביר את הדוא"ל שלו להתכתבויות בבית המשפט, והחלטות רבות הועברו אליו בדרך זו במהלך ההליכים בבית משפט השלום. עם זאת, המבקשים טענו כי לא קיבלו הודעה ראויה על פסק הדין הסופי. על פי תקנות משנה 497ג(ג1)-(ג2) לתקנות הרלוונטיות, אם בית המשפט שולח הודעה אלקטרונית על פסק דין לכתובת דואר אלקטרוני שנמסרה, רואים אותה כאילו נמסרה אישית בעת שליחתה. עם זאת, אם מוגש תצהיר אי קבלה, בית המשפט יכול לערער על טענות התצהיר. בית המשפט המחוזי מצא ראיות ברורות ממערכת המשפט נטו מהן עולה כי פסק הדין נשלח ונצפה במשרדו של היועץ המשפטי, במקביל לגרסתו של המשיב מס' 1 כי ההודעה נשלחה ונצפתה באותו יום. בית המשפט לא מצא טעם לקבל את טענת המבקשים בדבר צפייה מקרית בסמוך לאחר מתן פסק הדין, והם לא התערבו בממצאי בית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה גם את בקשת המבקשים להארכת הערעור, תוך שהוא מתייחס לעמדתו של השופט מינץ כי ערעור על קבלת פסק דין נצפה עלול לגרום לאי נוחות פרוצדורלית ואינו מדגיש כל סתירה לגבי הודאתו של היועץ בכך שראה את פסק הדין. לפיכך, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.