תמ"ש 56632-10-19

תקציר

התובע, אזרח בדואי ישראלי שנולד מחוץ לנישואין בשנת 1992, אשר בתעודת הזהות שלו וברישום משרד הפנים רשום נ.א.א. כאביו, הגיש תביעה בבקשה למתן פסק דין שיכריז על א' כאביו הביולוגי. התובע, שהוכר כיתום של חייל צה"ל ואחד מיורשיו של א', ביסס את תביעתו על פסק דין של בית הדין השרעי משנת 1992 שהכיר בא' כאביו ועל צו הירושה שניתן בשנת 1993. עם זאת, א' אינו רשום כאביו של התובע במרשם האוכלוסין, ואין כל ראיה לנישואיו לאמו של התובע. היועץ המשפטי לממשלה דרש בדיקה גנטית להוכחת אבהות, אך התובע סירב בטענה שהדבר יפגע בכבודו וכי הוא כבר הוכר כבנו של א'. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו דחה את התביעה, וקבע כי פסק הדין של בית הדין השרעי ומסמכים אחרים שהוצגו אינם מהווים הוכחה מספקת לאבהות ביולוגית למטרות אזרחיות. בית המשפט הדגיש את ההבדל במושג האבהות בין בית הדין לענייני משפחה לבין בתי הדין השרעיים, כאשר האחרונים מתמקדים בתכליות דתיות ואינם דורשים בדיקה גנטית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי צו הירושה וההכרה כיתום צה"ל אינם מהווים ראיה לקשר ביולוגי. מאחר שהתובעת לא הביאה כל ראיה אחרת מלבד פסק הדין, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין די בתביעה לפסק דין הצהרתי ללא בדיקה גנטית.