ת"ק 77-08-22

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תביעת התובע לפיצויים בסך 34,000 ₪ כנגד הנתבע בגין פרסומים מכפישים לכאורה שנעשו במשך שלוש שנים. התובע, שלטענת הנתבע פוטר על ידו, טוען כי הנתבע ניהל מסע נקמה נגדו, תוך הטחת האשמות שווא ומעליבות ברשת. הפרסומים המדוברים משפילים לכאורה את התובע ומרתיעים אנשים מלעבוד עמו. הנתבע, לעומת זאת, מצדיק את פרסומיו כחוות דעת צרכנית לגיטימית ומביא ראיות, לרבות פסקי דין של בתי משפט וחקירות תקשורתיות, כדי להוכיח את אמיתות דבריו. לטענתו, התובע הוא רמאי המנהל עסק תרמיתי, טענה הנתמכת על ידי עד שמסר עדות. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו, לאחר שלא הביא עדויות מלקוחות שהשתמשו בשירותיו, וההתייחסויות למקרים קודמים שצוטטו על ידי התובע לא היו מכריעות. כמו כן, בית המשפט פקפק בעיתוי הגשת התביעה, שהוגשה שנים לאחר הפרסום הראשון, ובחן את זכותה של הנתבעת לחופש ביטוי. בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את התביעה, וקבעה כי פרסומי הנתבעת מוגנים מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 3,000 ₪.