עפ"ת 36368-12-11

תקציר

נהג ישראלי, שהורשע במהירות מופרזת וערער על פסק הדין, הרשעתו בוטלה. בכתב האישום נטען כי המערער נהג מעל המהירות המותרת, ואף שהודה כי נהג במהירות המיוחסת לו, הכחיש את החזקת הרכב ביום ביצוע העבירה. בית המשפט הרשיע אותו על סמך סעיף "חזקת הבעלות" בפקודת התעבורה, וקבע כי מאחר שהנאשם לא העיד מי נהג ברכב, די בראיות שהוצגו כדי להרשיעו. עם זאת, השופט בתיק הערעור קבע כי מאחר שבכתב האישום לא הוזכרה בעלותו של הנאשם ברכב, לא היה מצופה ממנו להתכחש לה. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי התביעה לא הביאה כל ראיה להוכחת בעלותו של המערער ברכב, ועל כן לא ניתן לבסס את ההרשעה על חזקה זו. השופט זיכה את המערער מחמת הספק הסביר, והדגיש כי חשיבותה של התשובה הכתובה לכתב האישום משמעה כי על המערער ליהנות מהספק הסובב את טענת הבעלות. השופט גם בחר שלא לשקול לחייב את התביעה בהוצאות המשפט של המערער, שכן האחרון זוכה מחמת הספק.