המ"ש 6455-09-23

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועדי המשפט בעבירות תעבורה, בנימוק של היעדר הגשה במועד והיעדר הצדקה מספקת לעיכובים. בפני המבקש הוגשו דוחות מרובים בגין עבירות שבוצעו בשתי הזדמנויות שונות – נהיגה עם רישיון שפג תוקפו ועבירות תנועה בצמתים. המבקש לא ערער על העבירות עצמן אלא טען שלא להיענש בריבוי דוחות לכל אירוע, מה שלטענתו הוביל לנקודות עונשין גבוהות שלא בצדק, או "ניקוד יתר", ממשרד הרישוי (DMV). בית המשפט הדגיש כי עיכובים ממושכים של שנתיים עד שלוש שנים בהגשת בקשות ללא סיבות מוצדקות אינם מתקבלים על הדעת. יתר על כן, בקשתו של המבקש לא הוכיחה "עיוות דין" כהגדרתו בחוק, שעניינו הרשעות שווא או ענישה שגויה על פי החוק. הסוגיה שהעלה המבקש נגעה לשיטת הניקוד של משרד התחבורה – תוצאה שלאחר הרשעה ואמצעי מתקן מינהלי – ולא לחוקיות ההרשעה או גזר הדין עצמו. בית המשפט הדגיש כי טענות נגד שיטת הניקוד של משרד התחבורה צריכות להיות מופנות כלפי הגוף המינהלי, ולא לשמש עילה להארכת משפט שיפוטי. בהתייחסו לפסקי דין קודמים, חזר בית המשפט והדגיש כי לא עיכובים המוצדקים על ידי ייעוץ משפטי עדכני ולא ההשלכות של נקודות שנצברו מצדיקים הארכת משפט. באופן סופי, בית המשפט פסק שלא לשנות את לוח הזמנים של המשפט בהתבסס אך ורק על טענותיו של המבקש כי השלכותיה של שיטת הניקוד היו מחוץ לסמכותו.