בש"פ 3701/95
החלטה עליון
תקציר
המערער, ורלי מור-אל, הואשם בבית משפט השלום בירושלים בשני סעיפים של סחר בהרואין. עם הודאתה היא נעצרה, אך בית המשפט דחה את גזר הדין והתיר לה לבחון אפשרויות שיקום במתקן סגור, עם אפשרות לשחרור בערבות לצורך שיקום. לאחר שלושה חודשים אישר שירות המבחן את קבלתה למכון גמילה, מה שהוביל לשחרורה ממעצר בערבות. עם זאת, המדינה ערערה, ובית המשפט המחוזי קבע כי היא נותרה במעצר עד לסיום המשפט. מור-אל ערער על החלטה זו, והטיל ספק בכדאיות שחרורו של נאשם לגמילה לפני מתן גזר הדין. בית המשפט בדרך כלל אינו מחליף שיקום במעצר אלא במקרים חריגים, מה שלא נקבע במקרה זה. המערער, בעל עבר פלילי וניסיונות גמילה כושלים, החל בטיפול רק לאחר מעצרו. בית המשפט הדגיש את חובתו להגן על החברה מפני נזקים הקשורים לסמים, ודחה את הטענות כי שחרורה היה מוצדק בשל ציפיות שנקבעו בהחלטות קודמות. השופט הדגיש את ההגנה החברתית על פני השיקום, והתייחס להשפעה החברתית הרחבה יותר של סחר בסמים ולתפקידה של הרשות השופטת במאבק בו. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על ההתמקדות בהגנה על קורבנות פוטנציאליים ונקיטת עמדה תקיפה נגד הסחר בסמים.
חקיקה מקושרת
בש"פ 3701/95 נינה ביטון נ' מדינת ישראל, עליון (3.7.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.