ה"פ 13622-11-17

תקציר

העותר והמשיב התקשרו בחוזה לפיו המשיב ימכור נכס לעותרת. העותרים טענו כי רכשו את הנכס ושילמו את מלוא התמורה, אך המשיב סירב לרשום את הנכס על שם העותר. העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על רישום הנכס על שמם, יחד עם סעדים נוספים. המשיב, לעומת זאת, טען כי החוזה רק נוסח כדי לסייע להם לקבל משכנתא, ולכן לא נועד להתבצע. עוד נטען, כי טענת העותרת פסולה בשל התיישנות ושיהוי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי העותר אכן רכש את הנכס ושילם את מלוא התמורה. לפיכך, הייתה העותרת זכאית לכך שהנכס יירשם על שמם, כאמור בהסכם המכר. עם זאת, בית המשפט מצא כי נפלה טעות בהסכם לגבי תיאור הנכס, ויש לתקן אותו כך שיצוין 6/1,000 חלקים במקום 6/10,000 חלקים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העותרת לא צירפה צדדים מהותיים להליך, שזכויותיהם עלולות להיפגע מההחלטה. בדרך כלל, הפרה פרוצדורלית זו תוביל לדחיית התביעה. עם זאת, מאחר שמוקד המחלוקת היה מהותי למערכת היחסים שבין העותר למשיב, החליט בית המשפט ליתן צו הצהרתי בעניין ההסכם והתמורה. בקשת העותר לרשום את הנכס נדחתה, מבלי לפגוע בכך, כלומר העותר יכול לעתור שוב לאכיפת ההסכם המתוקן, במידת הצורך. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המשיב בדבר התיישנות ושיהוי. זכות הקניין היא זכות יסוד, וטענות כאלה דורשות טעמים כבדי משקל כדי להתקבל. בית המשפט לא ראה באיחור העותרים ויתור על זכויותיהם. גם המשיב לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת להכחשתם. לפיכך התקבלה התביעה בחלקה, וניתן צו הצהרתי לפיו העותר רכש את הנכס ושילם את מלוא התמורה. תיאור הנכס בהסכם נצטווה לתיקון, ובקשת העותרת לסעדים נוספים נדחתה על הסף. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ונמסר לו על זכותו לערער על ההחלטה.