ת"פ 57287-04-19

תקציר

גזר הדין דן בעונשים על אירוע בודד של עבירת יחיד, כאשר הקנס המקסימלי הקבוע בחוק על עבירה זו עומד על 29,200 ₪. השלב הראשון בהליך גזר הדין כרוך בקביעת אזור הענישה, המתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות ביצועה. השלב השני כרוך בקביעת עונש הולם בתחום עונש זה. הערך המוגן של העבירה הוא בטיחות העובדים, ומקרים קודמים הדגישו את הצורך בהקפדה על הנחיות הבטיחות בענף הבנייה. העבירה שביצע הנאשם, ללא עבר פלילי קודם, היוותה סיכון משמעותי לחיי עובדיו, גם אם הפגיעה בפועל לא התממשה. בית המשפט דוחה את טענת הנאשם כי העבירות בוצעו בשעות הבוקר בלבד בשל סתירות בעדותו. בקביעת מתחם הענישה ההולם שוקל בית המשפט את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, ומטיל עליה בין 15% ל-30% מהקנס המרבי, המתורגם לטווח שבין 4,380 שקלים ל-8,760 שקלים. במעבר לשלב השלישי של גזר הדין, בית המשפט בוחן נסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות היעדר עבר פלילי של הנאשם, שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות ותיקון הליקויים. עם זאת, בית המשפט גם לוקח בחשבון שהנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו. בסופו של דבר נגזר על הנאשם לשלם קנס של 6,000 שקל בשישה תשלומים שווים, לצד חתימה על התחייבות להימנע מביצוע העבירה במשך שלוש שנים. סכום הקנס ישולם ישירות ובמלואו אם אחד התשלומים יחסר. גזר דין זה נועד לקדם את העיקרון המנחה של מידתיות בין העונש לעבירה, תוך הדגשת חשיבות בטיחות העובדים והרתעה מפני עבירות כאלה בענף הבנייה.