ע"א 58492-09-22

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל באופן חלקי ערעור שדן בסכסוך אזרחי על בעלות על ציוד שהושאר בנכס מושכר. התביעה המקורית, שהוגשה על ידי We Did Business Agencies Ltd. (המשיבה), ביקשה לבסס את בעלותה בפריטים שונים שנותרו בבניין ששכרה מחברת אוהב ציון בע"מ (המערערת). בית משפט השלום דחה את התביעה והורה למשיב לשלם למערערים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. בית המשפט המחוזי הגדיל את סכום שכר טרחת עורך הדין שנפסק למערערים. נמצא כי המשיבה לא הוכיחה את בעלותה על אף אחד מהפריטים המדוברים. בהתחשב בנסיבות המקרה, לרבות שווי התביעות ומשך ההתדיינות, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למערערים סך של 52,332.32 ₪, כולל מע"מ, בגין ההליכים בבית משפט קמא. סכום זה משמש שיפוי להוצאות המערער ומשקף את הוראות תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערערים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור, לא כולל מע"מ. פסק הדין מדגיש כי תפקידו של בית המשפט בפסיקת הוצאות נתון לשיקול דעת ומבוסס על נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. במקרה זה קבע בית המשפט כי תביעת המשיב נעדרת שחר, דבר שהביא לעלייה משמעותית בהוצאות שנפסקו למערערים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל טענות המערערת בדבר מורכבות התיק וחוסר תום הלב הנטען מצד המשיב. עוד מובהר בהחלטה, כי צדדים אינם יכולים לערער בעקיפין על החלטות הוצאות מהליכים אחרים וכי מטרת פסיקת ההוצאות היא לשפות את הצד הזוכה בגין ההוצאות שנגרמו לו בהליך הספציפי.