ת"א 30554-09-23

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה לעכב הליכים בבית המשפט לטובת בוררות. השופט מסכם כי החובה לצרף תצהיר לבקשה לא הופרה מכיוון שהנסיבות העובדתיות של המקרה אינן שנויות במחלוקת. מהבקשה ומהמסמכים הנלווים עולה כי המבקשת ניסתה ליזום בוררות כפי שהוסכם על ידי הצדדים, בעוד שהמשיבים ניסו להתחמק מחובה זו. השופט גם מציין כי המבקש צירף תצהיר לתשובתם, מה שמייתר את היעדרו של תצהיר בבקשה הראשונית. לגופה של הבקשה, השופט קובע כי תקנון הקיבוץ והחלטות האסיפה הכללית מחייבים בוררות בסכסוכים הקשורים להקצאת דירות החברים. טענות המשיבים כנגד הבוררות, לרבות טענות בדבר חוסר שיתוף פעולה מצד המבקש וקיומו של "טעם מיוחד" לדיון בבית המשפט, נדחות. השופט מדגיש את האופי המהיר והיעיל של הבוררות, המתאים יותר במקרה זה מאשר הליכים בבית המשפט. בנוסף, השופט דוחה את הטענה כי הסכסוך הוא חוקתי באופיו, נוקט בגישה מצמצמת ומסווג אותו כסכסוך כספי פנימי. פסק הדין מורה על עיכוב הליכים בבית המשפט ומחייב את המשיבים לשלם את הוצאות המשפט של המבקש. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.