ב"ל 2510-01-21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי. תפקידו של בית המשפט מוגבל לבחון האם הוועדה טעתה משפטית, חרגה מסמכותה או הסתמכה על שיקולים לא ענייניים. הערעור מתייחס לפסק דין משקם רביעי שהורה לוועדה לשקול מחדש את עמדתה בטענת המערער לאלרגיה מסכנת חיים על סמך הנחיות ספציפיות. ההוראה הראשונה התייחסה להתייחסות הוועדה למסמך רפואי ספציפי. בית המשפט מצא כי הוועדה מילאה אחר הוראה זו, אם כי בחוות דעת רפואית שונה מזו של המערער. ההוראה השנייה התייחסה לפסקי דין והנחיות ספציפיים, אך מאחר שבפסק הדין המאחה לא פורטו פסקי דין ספציפיים, לא מצא בית המשפט פגם משפטי בהחלטת הוועדה. ההנחיה השלישית הייתה מפורטת יותר והנחתה את הוועדה כיצד להעריך את הסיכון הפוטנציאלי של המערער לסבול מהתקף אלרגיה מסכן חיים. בית המשפט מצא כי הוועדה קיימה הוראה זו במידה מספקת, במיוחד לאור העובדה שהיא לא שללה את הזכאות על בסיס היעדר מסמכים וסיפקה נימוקים מספיקים. בנוסף, ציין בית המשפט כי מצבה הרפואי של הוועדה נותר ללא שינוי, דבר שאינו נתון להכרעת בית המשפט. ככלל, בית המשפט לא מצא פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה ולכן דחה את הערעור. עוד נקבע בפסק הדין כי לא ייפסקו הוצאות, והוזכרה האפשרות לערעור נוסף לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.