עמ"ת 31788-05-21

תקציר

המדינה ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר לשחרר משיב הממתין לסיום משפטו בגין ריבוי עבירות רכוש לקהילה טיפולית במקום להותירו במעצר. למשיב, עבריין חוזר, עבר של התמכרות לסמים והתנהגות שולית, והוא ריצה עונשי מאסר רבים, לרבות עונש שהסתיים 19 יום בלבד לפני ביצוע העבירות הנוכחיות. החלטת הערכאה הנמוכה התבססה על רצונו של המשיב לרכוש מנגנוני התמודדות מחוץ לכלא, על תיקון כתב האישום ועל הרושם שיצרה חלופת הגיבוי. עם זאת, טענה המדינה כי עניינו של המשיב אינו עומד בתנאי השחרור שהתווה בית המשפט העליון, שכן הוא לא הראה רצון אמיתי לשיקום טרם מעצרו, ואף לא הייתה כל אינדיקציה להצלחת הטיפול המוצע. זאת ועוד, עברו הפלילי של המשיב והזמן הקצר בין שחרורו לביצוע עבירות חדשות הקשו על מתן האמון. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה, וציינה את חשיבות המלצת שירות המבחן, את היעדר מאמצי השיקום האמיתיים של המשיב ואת הסתירה הישירה בין החלטת השחרור לבין הדין הרלוונטי. בסופו של דבר, הפך בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר והורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.