רע"א 6715/11

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לערער על החלטת בוררות, אך בסופו של דבר דחה אותה וקבע כי המקרה אינו עומד בקריטריונים לערעור כזה. ההנחיות קובעות כי ערעורים יינתנו רק אם הם עוסקים בסוגיות ציבוריות או משפטיות עקרוניות, או אם נדרשת התערבות בית המשפט למניעת עיוותי דין. המקרה הנדון לא חרג מעבר למחלוקת הספציפית בין הצדדים, ואף לא הצדיק התערבות לשם צדק. סוגיית הליבה נסובה סביב הדרישה להפקיד ערבות לפני דיון לביטול פסק הבוררות, שנדון בעבר על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי תנאי הערבות מוצדק מבחינה משפטית על פי חוק הבוררות, בהתחשב בחוסר יציבותם הכלכלית של המבקשים ובסכום המשמעותי שהם חייבים על פי פסק הבוררות. למרות שבית המשפט המחוזי יכול היה להרחיב על ההצלחה הפוטנציאלית של ביטול פסק הבוררות, סכום הערבות נמצא מתאים בהתחשב ברף הגבוה לביטול החלטה כזו. המבקשים הסתמכו על חוק הבוררות המקומי, תוך התעלמות מכך שהבוררות זרה ונשלטת על ידי אמנת ניו יורק. טענתם העיקרית הייתה כי תביעה לקיזוז שכר טרחה מונעת שימוע הוגן ונוגדת את תקנת הציבור. עם זאת, כללי הבוררות של בית הדין הפלילי הבינלאומי התירו במפורש ניכוי שכר טרחה, עליו הסכימו המבקשים, והם לא ערערו על החלטות אלה במהלך ההליך. יתר על כן, כל תביעה שלא נדונה בבוררות לא מנעה תביעות עתידיות בגין חייבים כספיים. בהתחשב בגורמים אלה, הדרישה להפקדת ערבות בסכום השווה למחצית הסכום הנגבה נחשבה סבירה, והובילה למסקנה כי לא נפלה טעות באישור פסק הבוררות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.