סע"ש 1863-08-18

תקציר

התובע, תושב פלסטין, עבד אצל הנתבעת הישראלית כשש עשרה שנים. הנתבעת טענה כי התובע אינו עובד אלא קבלן שסיפק שירותים מזדמנים. בית הדין קבע אחרת, וקיבל את טענת התובעת בדבר יחסי עובד-מעביד. ההחלטה התבססה על בחינת התנהלות הצדדים וכוונותיהם, ולא על המסגרת החוזית שהציגו. ההיבט החיובי של "המבחן המעורב" לקביעת מעמד תעסוקתי – השתלבות התובעת בעסקי הנתבעת – התקיים. התובע ביצע משימות שונות עבור דוכן הפירות של הנתבעת, לרבות העברת סחורה, סידור סחורה וליווי הנתבע במסעות קניות. כמו כן, היה לו קשר הדוק עם הנאשם, הוא השתמש בציוד שסופק על ידו, והיה מצופה ממנו להיות זמין לעבודה, דבר המעיד על כפיפות ופיקוח. זאת ועוד, גרסת הנתבע לאירועים לא הייתה עקבית וסותרת, בעוד שעדי התובע נמצאו אמינים. כמו כן נבחן ההיבט השלילי של המבחן המעורב – עבודתו של התובע במסגרת עסק עצמאי משלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עבד בעסקים אחרים וכי יחסיו עם הנתבעת היו בלעדיים. כתוצאה מכך, קבע בית הדין כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ויצר יחסי עבודה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 85,686 ₪ פיצויי פיטורים, 16,410 ₪ לפדיון חופשה, 5,300 ₪ הודעה מוקדמת, 6,048 ₪ דמי הבראה ו-23,710 ₪ כפיצוי בגין היעדר הפרשות לתגמולים. בית הדין פסק גם 10,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, שכן הנתבעת לא ניהלה הליך פיטורים כדין. מנגד, תביעתו של התובע לדמי נסיעה נדחתה מחוסר ראיות מספיקות, וגם תביעתו להלנת שכר/פיצויי פיטורים נדחתה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 12,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי תוך 30 יום.