בג"צ 2559/17

תקציר

העתירה בפני בית המשפט נדחית ממספר נימוקים. ראשית, חל שיהוי בהגשתה, יחד עם שינוי נסיבות, אשר לבדו מצדיק את דחייתה על הסף. האירועים המדוברים התרחשו במרץ 2017, בתשומת לב ציבורית רבה, והעתירה הוגשה הרבה יותר מאוחר. עיכוב זה, אף שהוא קצר, מצדיק פיטורים, במיוחד משום שהוא גרם לשינוי המצב, העולה כדי "מעשה שנעשה". זאת ועוד, אין בעתירה כל עילה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לחתום על הסדר טיעון עם המשיב. שיקול הדעת המוקנה לרשויות התביעה בהחלטה על הסדרי טיעון הוא רחב ביותר, ובית המשפט אינו נוהג להתערב אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. העותרים לא סיפקו כל נימוק שיצביע על כך שהסדר הטיעון פגום, או שיש בו חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהמשיב כבר הודה באשמה והתיק ממתין לגזר הדין, כך שהמצב דומה ל'מה שנעשה לא ניתן לענות'. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי הסדרי טיעון הם בליבת סמכותה של התביעה, וכיבוד ציפיותיו של הנאשם מטה את הכף עוד יותר לכיוון אי התערבות. מטעמים אלה נדחית העתירה, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים.