רע"א 3500/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור במה שמכונה "גלגול שלישי". על פי שיטת המשפט הישראלית, רשות ערעור ניתנת רק במקרים בהם נדרשת הכרעה לצורך הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מתחום המחלוקת בין הצדדים, או כאשר אי מתן רשות ערעור יגרום לעיוות דין בלתי קביל. היישום המדובר נכשל בשני החשבונות. ראשית, השופט קבע כי אין פסקי דין סותרים לגבי האפשרות לדון בבקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט לטובת בוררות. כל אחד מהמקרים המצוטטים הוכרע על פי נסיבותיו הייחודיות, ולכן אינו מציג סתירה משפטית המחייבת התערבות של ערכאה גבוהה יותר. שנית, השופט לא מצא עיוות דין בטענת המבקשים כי לא עלה בידם להוכיח את טענותיהם בשל נהלי הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים לא ביקשו להעיד, ולפיכך טענתם נעדרת שחר. עוד קבע השופט כי הבקשה נכשלת לגופה. המשיבים ביקשו להעביר את הסכסוך לבוררות על פי דין תורה, ולכך אכן התייחסה הערכאה הנמוכה יותר. טענת המבקשים כי בקשתם לעיכוב הליכים לא נשקלה אפוא מופרכת, שכן בקשת השהייה נכללה במשתמע ובמפורש בבקשת המשיבים לחופשה לצורך התגוננות. השופט ניצל את ההזדמנות כדי להבהיר את הנוהל בנוגע לבקשות להקפאת הליכים לפי חוק הבוררות. בקשה כזו יכולה להיות מוגשת בעל פה או בכתב, וניתן לשלב אותה בבקשת רשות להתגונן. ההחלטה אם להעניק שהות צריכה להתקבל בדרך כלל בטרם הוכרעה בקשת ההיתר להתגונן, ולבית המשפט שיקול דעת בקביעת ההליך המתאים ביותר לנסיבותיו של כל מקרה. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, שכן היא אינה עומדת בקריטריונים לערעור מסוג זה, וגם השופט פסק נגד הבקשה לגופה.