דב"ע מח/148 - 3

תקציר

ענייננו בהשעייתו של עובד, המכונה המשיב, אשר מילא תפקיד ניהולי במחלקת המזון בחנותו של המערער ברחובות. בתחילה הועסק משנת 1965, ובמהלך חקירת משטרה התעורר חשד לפעילותו הפלילית של עובד אחר, אשר הפליל את המשיב. בעקבות זאת השעה המערער את המשיב בדצמבר 1979 והציע לו מחצית משכורת בלבד, ובשנת 1980 הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות כמו זיוף הקשור לעבודתו. עם הגיעו לגיל פרישה בשנת 1981, החל לקבל פנסיה מלאה. בינתיים עיכב היועץ המשפטי לממשלה את ההליכים נגדו ב-1982. ועדת הפרטה בחנה את עניינו בשנת 1983, אך המשיב סירב להופיע; היא הגיעה למסקנה כי היה צריך לסיים את העסקתו בשל אישומי מעילה. המשיב ביקש תוספת שכר ממועד ההשעיה ועד פרישתו, שבית הדין האזורי העניק לה באופן חלקי, בהתאם להסכם קיבוצי שהתווה תנאים להשעיית עובדים המואשמים בעבירות חמורות. עם זאת, הוגש ערעור על פסק הדין, בו נטען כי המשיב היה מודע לחלוטין לטענות. היא קיבלה חיזוק במכתב מקצין ביטחון, המאשר את הודאתו של המשיב בקבלת שוחד. בית הדין הדגיש את הצורך בהגינות ובהליך אמיתי בשמיעת גרסת העובד הנאשם טרם השעיה, מנדט הנובע מיחסי עובד-מעביד ייחודיים. למרות כל מחדל פרוצדורלי, בית המשפט קבע כי ההשעיה הייתה חוקית, וציין חוסר ראיות להוכחת השעיה בלתי חוקית. משכך, התקבל ערעורה של המערערת, כאשר המשיב נדרש לשאת בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. ההחלטה התקבלה סופית ב-4 בדצמבר 1988.