ב"ל 39587-01-23

תקציר

קביעת בית המשפט היא כי הוא מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות הנוגעות להחלטות של ועדות רפואיות לעררים, ועל פי הפסיקה המקובלת, בחינת בית המשפט מוגבלת לזיהוי טעויות משפטיות, חריגה מסמכות, התחשבות בגורמים לא רלוונטיים או התעלמות מהוראות מחייבות של הוועדה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה באשר לאופי הבדיקות שנערכו או לצורך להיוועץ במומחה לרפואת כאב. החלטת הוועדה שלא להתייעץ עם מומחה מצומצם יותר הייתה מוצדקת, שכן הייתה לה גישה לחוות דעת של מומחה נוירולוגי בלבד. בית המשפט דחה גם את טענות המערער לפיהן הוועדה התעלמה ממסמכים שהוגשו והסתמכה על פסיקה קודמת לפיה הוועדה אינה אמורה לתעד כל מסמך רפואי. במקום זאת, עליו להתמקד במסמכים משמעותיים. לגבי בדיקות ההולכה העצבית, ספר הליקויים קובע כי בדיקות אלה הן רק כלי עזר לשיפוט קליני, ובית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה שלא להסתמך עליהן. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך להחזיר את התיק לוועדה ערכית א', שכן ועדת הערר מוסמכת לדון מלכתחילה בכל הפגמים, דבר שימנע עיכובים מיותרים. לבסוף, הסכמת המשיב לדיון חוזר בעניינו של המערער בפני הוועדה הרפואית לעררים התקבלה, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המערער עד לסכום מסוים.