בש"א 57710-11-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שלוש שאלות מרכזיות הנוגעות לשכירות נכס. ראשית, האם הנתבע שילם דמי מפתח – תמורה נוספת מעבר לדמי השכירות – בעת שכירת המושכר, ואם לא, האם ניתן לראות בהשקעותיו בנכס המושכר אלטרנטיבה. שנית, קיימת מחלוקת האם הנתבע שילם למשכיר את חלקו עם העברת הבעלות אליו, ואי תשלום חלק זה מהווה עילה לדמי שכירות חינם. לבסוף, השאלה האם הנתבע תופס שטחים מעבר לחצרים המושכרים, ואם כן, האם יש לחייבם בדמי שכירות בגין שטח נוסף זה. פסק הדין מצדד בנאשם בכל הסעיפים. באשר לתשלום דמי מפתח, בעוד שחזקה כי שוכרים שהחזיקו במושכר לפני שנת 1958 לא שילמו דמי מפתח, הנתבעת הביאה ראיות לכך שרכשו את דמי השכירות מדייר קודם, דבר המקים את החזקה כי שולמו דמי מפתח. התובע לא הצליח להפריך חזקה זו. בשאלת חלקו של המשכיר קובעת השופטת כי על פי חוק הגנת הדייר והתקנות הנלוות, המשכיר זכאי לחלק מדמי המפתח עם העברת השליטה בחברה. עם זאת, אם דמי המפתח שולמו פעם אחת במהלך תקופת השכירות, די בכך כדי להוציא את השוכר מהתקנה המחייבת תשלום מניה. מאחר שבית המשפט מצא כי דמי המפתח שולמו בעת שהנתבעת רכשה את החכירה, אי התשלום בעת העברת מניות החברה אינו רלוונטי. לבסוף, נדחתה גם הטענה כי הנתבעת תופסת קרקע עודפת מעבר לשטח המוחכר. בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו מלמדות כי השטח המושכר כלל את החצר, והתובע, לאחר שרכש את הנכס מבעלים קודמים בידיעה מלאה על המצב, אינו רשאי להגיש תביעה זו. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את תביעת התובעים לדמי שכירות חינם והורה להם לשלם לנתבעת 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.