עת"מ 3968-03-18

תקציר

העותר הגיש חמש בקשות לנציב חופש המידע במשטרת ישראל, בניסיון לקבל מידע רב הקשור לחקירת תיק הרצח של תאיר ראדה והביקורות שנערכו בקשר אליו. הבקשות נענו באופן חלקי, וחלק מהבקשות נדחו בטענות שונות, ובהן כי המידע מהווה רשומות פנימיות או מחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. העותר ערער על הכחשות אלה, וטען כי חוק חופש המידע צריך לחול על משטרת ישראל וכי המפכ"ל לא הצדיק את אי גילוי המידע המבוקש. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי הנציבה הפעילה את שיקול דעתה כדין וסיפקה נימוקים מספקים לאי גילוי מידע מסוים. הוועדה קבעה כי המפכ"ל מאזן כראוי בין זכות הציבור למידע לבין אינטרסים חשובים אחרים, כגון תפקודה התקין של המשטרה והימנעות מהקצאת משאבים בלתי סבירה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרת בדבר היעדר עילה והיעדר סמכות עניינית, והדגיש כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירות הנוגעות לחוק חופש המידע. כן חויב העותר לשלם את הוצאות המדינה ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של זכות הציבור למידע, אך גם הכיר במגבלות ובחריגים הקבועים בחוק, אותם יישם הממונה כראוי במקרה זה.