ע"א 6421/07

תקציר

הערעור נסוב בעיקר סביב הגדרת "הפקעה" וחישוב הפיצויים בגין קרקע שהופקעה. בית המשפט פותח בהגדרת הפקעה כרכישה כפויה של זכויות במקרקעין פרטיים על ידי המדינה לצורכי ציבור, אשר נושאת בחובת תשלום פיצויים. המחלוקת העיקרית במקרה דנן היא האם הייתה הפקעת יתר של מקרקעי המערערים, אשר תזכה אותם בפיצוי נוסף מעבר למה שקיבלו קודם לכן. בית המשפט מגיע למסקנה כי חישובי המערערים מבוססים על שיטה פגומה וכי המקרקעין הנדונים אינם מהווים הפקעת יתר. ראשית, השיטה בה השתמשו המערערים, המכונה שיטת החישוב היחסי, נדחתה בעבר על ידי בית המשפט לטובת שיטת החישוב המצטבר. שנית, בית המשפט קובע כי החלקה המקורית ממנה הופקעו מקרקעי המערערים אינה חלקה 96 הרשומה, שהייתה קיימת מספר שעות, אלא חלקה 5, שהתקיימה במשך שלושה עשורים. לבסוף, בית המשפט מוצא כי חישובי המערערים כוללים שטחים שאין לראות בהם שטחים שהופקעו ללא פיצוי, לרבות העברות מקרקעין בין רשויות ציבוריות. לפיכך, בית המשפט קובע כי הוועדה המקומית אינה מחויבת לפצות את המערערים בגין הפקעת יתר כלשהי, למעט שטח של 297 מ"ר. עם זאת, בשל מצגי ההטעיה של הוועדה, בית המשפט מחליט כי המערערים אינם צריכים להחזיר תשלומים כלשהם עבור שטח זה. משכך, מקבל בית המשפט את ערעור הוועדה המקומית, דוחה את ערעור המערערים והופך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומורה למערערים להשיב את כל התשלומים שהתקבלו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בניכוי שטח של 297 מ"ר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה רלוונטיים. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.