ע"א 1990/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת. פסק דין זה מתייחס להסכם מכר מקרקעין שנחתם בשנת 1999, אשר הוביל למחלוקת על תוקפו של ההסכם ועל הקרקע הספציפית שנמכרה. לאחר שהמשיבים הגישו תביעה, פסק לטובתם בית המשפט המחוזי וקבע כי יש לרשום אותם כבעלים של חלק מסוים בקרקע. עם זאת, בשל שינויים בייעוד הקרקע וחלוקתה, היה צורך להבהיר את יישום פסק הדין. מאחר שהצדדים המעורבים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין זה, מינה בית המשפט המחוזי מודד מומחה שיזהה את הקרקע שנרכשה על ידי המשיבים. השמאי הציג שתי אפשרויות, ובית המשפט המחוזי נתן פסק דין משלים, בו החליט על הקצאת מגרשים ספציפיים לכל אחד מהמשיבים ללא תשלומים נוספים. משביקש המבקש, בנו של המשיב מס' 3, עיכוב ביצוע זמני עד להגשת ערעור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בנימוק של סיכויי הצלחת הערעור הנמוכים והיעדר נזק בלתי הפיך. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים טענו כי סיכויי הצלחת ערעורם טובים וכי היעדר שיהוי בביצוע פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך, שכן המשיבים כבר החלו בבנייה על החלקות שהוקצו. מנגד, התנגדו המשיבים לבקשה, תוך הדגשת סיכויי ההצלחה הקלושים של הערעור ומאזן הנוחות הנוטה לטובתם. לאחר ששקל את הטענות, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בית המשפט הדגיש כי הזוכים בתיק זכאים בדרך כלל לתועלת המיידית של ניצחונם וכי עיכוב ביצוע פסק הדין מחייב נסיבות מיוחדות. בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר סיכויי הצלחת הערעור נמוכים, בהתחשב בהודאתו הקודמת של המבקש בזכויות המשיבים. זאת ועוד, מאזן הנוחות לא הצדיק שהות, שכן טענות המבקש לנזק בלתי הפיך לא היו ספציפיות ולא מבוססות. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, השהייה הזמנית שהוצאה קודם לכן בוטלה, והמבקש חויב בהוצאות המשיבים בסך 8,000 ₪. פסק דין זה ניתן ביום 19.4.2017.